גז"ד לקבוץ כפר גלעדי שהורשע בזיהום מי נחל עיון

פתח דבר

1.      כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום אשר מייחס להם זיהום מים - עבירה לפי סעיף 20ב(א) ו- (ב) וסעיף 20כא לחוק המים, תשי"ט - 1959. איסור לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים - עבירה לפי סעיף 2, 13(ב)(1) ו- 13(ג)(2) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984. עיסוק ללא רישיון או היתר זמני בעסק טעון רישוי - עבירה לפי סעיף 14.

2.      על פי הנטען בכתב האישום, הנאשמת מס' 1 היתה בכל זמן רלוונטי לכתב אישום זה אגודה שיתופית אשר הפעילה שני אתרים לייצור קומפוסט מזבל בקר בשטחה. הנאשם מס' 2 היה בכל זמן רלוונטי לכתב אישום זה, מרכז המשק אצל הנאשמת מס' 1.

במהלך התקופה שתחילתה, לכל המאוחר ביום 17.8.00 ועד לכל המוקדם 19.3.03 - כפי שתועד במועדים 16.8.00, 17.8.00, 23.101, 24.11.02, 21.1.03, 29.1.03 - הפעילה הנאשמת מס' 1 בשטחה אתר להפקת קומפוסט מזבל בקר, בין היתר גם למטרות מסחריות. מדובר בעסק טעון רישוי כמשמעותו בחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק רישוי עסקים").

הנאשמת מס' 1 יצרה את הקומפוסט על קרקע חשופה ללא בידוד מהקרקע וללא סככה וכן ללא סידור לאיסוף התשטיפים המזוהמים.

בתהליך הייצור מושקות ערימות הזבל, וכתוצאה מכך וממי הגשמים בחורף, נוצרו תשטיפים מזוהמים, אשר חלחלו לקרקע וכן נשפכו וזרמו בנגר עילי במדרון עד לכביש 90 ומשם לנחל עיון הצמוד לו. בעשותה כן, לא נמנעה הנאשמת מס' 1 מפעולת הגורמת ו/או עלולה לגרום לזיהום מים, קרי, לשינוי בתכונות המים ולזיהומם, במישרין או בעקיפים של מימי נחל עיון, וכן לזיהום מי התהום שהינם מקור מים כמשמעותו בחוק המים, תשי"ט - 1959 (להלן: " חוק המים"), וכן השליכה והזרימה לתוך מקור המים או בקרבתו חמרים נוזליים, מוצקים או גזיים וכן הניחה אותם בו או בקרבתו.

בנסיבות המחמירות המתוארות לעיל, הנאשמת מס' 1 השליכה פסולת ברשות הרבים, לכלכה את רשות הרבים כמשמעותו של מונח זה בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984 (להלן: " חוק שמירת הניקיון").

בנוסף, הנאשמת מס' 1 הפעילה את אתר הקומפוסט ללא רישיון עסק.

חרף התראות מיום 10.10.00 ו- 29.1.03, שנמסרו לנאשמים מס' 1 ו- 2 לפי סעיף 20כא לחוק המים וסעיף 14 לחוק רישוי עסקים, לא הפסיקה הנאשמת מס' 1 את ביצוע העבירות.

הנאשם 2 היה בכל זמן רלוונטי לכתב אישום זה מנהל פעיל ו2/או עובד בכיר ו/או נושא משרה ו/או האחראי לעניין הנדון בכתב אישום זה בנאשמת מס' 1 ומטעמה. הנאשם 2 לא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת הניקיון ברשות הרבים ולא מילא את חובתו למניעת העבירות ע"פ חוק שמירת הניקיון. כמו כן, הנאשם 2 לא עשה כל שניתן ולא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את להפסיק את ביצוע העבירות שבוצעו ע"י הנאשמת מס' 1 עפ"י חוק המים, כמתואר לעיל.

כתוצאה ממעשי הנאשמים 1 ו- 2 נגרם או עלול להיגרם נזק ממשי של הסביבה.

3.      תיק זה נדון תחילה בפני כבוד השופטת גופר אשר שמעה את פרשת התביעה. בתום שמיעת פרשת התביעה, הופנה התיק לבית משפט זה להליך גישור. במסגרת הליך הגישור הגיעו והצדדים להסדר לפיו: ראשית, כתב האישום יתוקן באופן שתימחק מהוראות החיקוק עברית עיסוק ללא רישיון. שנית, באשר לנאשם 2, הסניגור מבקש למחוק אותו לחלוטין מכתב האישום ואילו המאשימה ביקשה להטיל עליו סנקציה של התחייבות צופה פני עתיד. שלשית, שני הצדדים יטענו באופן חופשי לגבי הטלת קנס  ופיצוי - באשר לגובה הקנס והפיצוי, הדבר יהיה נתון לשיקול דעת בית המשפט. רביעית, הצדדים ביקשו לאפשר חזרה מכפירה וקביעת  מועד טיעונים לעונש ואילו והמאשימה ביקשה להעיד את מר עידו סימלינסקי במסגרת הטיעונים לעונש.   

4.      בית משפט זה נתן תוקף של החלטה להסדר הטיעון החזיר את הנאשמים מכפירתם, תיקן את כתב האישום והכריע  דינו של הנאשם 1. באשר לנאשם 2 נקבע "מורה על מחיקתו בשלב זה מכתב האישום, עניינו ידון בנפרד בהמשך ולאחר טיעונים לעונש".

5.      כתב האישום המתוקן מגולל מסכת עובדתית חמורה, הנאשמת 2, אגודה שיתופית קיבוץ כפר גלעדי, (להלן: " הנאשמת") הקימה והפעילה בשטחה אתר להפקת קומפוסט מזבל בקר, בין היתר גם למטרות מסחריות. הנאשמת 1 יצרה את הקומפוסט על קרקע חשופה ללא בידוד מהקרקע וללא סככה וכן ללא סידור לאיסוף התשטיפים המזוהמים. במהלך תהליך הייצור השקתה הנאשמת ערימות הזבל, וכתוצאה מכך וממי הגשמים בחורף, נוצרו תשטיפים מזוהמים, אשר חלחלו לקרקע וכן נשפכו וזרמו בנגר עילי במדרון עד לכביש 90 ומשם לנחל עיון הצמוד לו.

6.      אין להכביר מילים על חמורת העבירות המיוחסות לנאשמת, קיים אינטרס ציבורי מובהק בשמירה על הסביבה ועל איכות מקורות המים ההולכים ומתדלדלים. ברור לכלי עלמא, שעבירות מסוג זה, נעברות ממניעים של השגת רווח כלכלי תוך התעלמות מהנזקים ארוכי הטווח שהן גורמות ומהנחלה המפוקפקת שנזקים אלה משאירים לדורות הבאים. לפיכך, סבורני כי על בית המשפט להוציא מתחתיו מסר ברור לפיו ביצוע עבירות אלה אינו משתלם וזאת על ידי הטלת סנקציה כספית גבוהה.   

7.      הנאשמת ביצעה מעשים אלה במשך כשנתיים וחצי בתקופה שבין  17.8.00  -  19.3.03 וזאת, חרף ההתראות שקיבלה מהמשרד להגנת הסביבה מהימים 10.10.00 ו- 29.1.03. התעלמות הנאשמת המופגנת מההתראות שניתנו לה מעידה על עזות מצח וזלזול משווע באינטרס הציבורי שבהגנה על איכות הסביבה. אמנם, צודקת הנאשמת בטענתה שהמאשימה הסתפקה במשלוח ההתראות בהפרש זמן כה רב וכי היה עליה לעשות יותר להסרת המפגע, אך סבורני כי אין בכך כדי להפחית מאחריות הנאשמת אשר ידעה שמעשיה מנוגדים לחוק ובחרה להתעלם באופן מופגן מהתראות אלה ולהמשיך בשלה.

8.      הנאשמת ביקשה לשקול לקולה את העובדה כי היא הסירה את המפגע מיוזמתה כשנה וחצי לפני מועד הגשת כתב האישום. דעתי היא שיש להתחשב בעובדה זו אם כי משקלה הסגולי אינו כה כבד שכן, ברי שעל הנאשמת לתת את הדין על אותה תקופה בה היא הפעילה את האתר שלא כדין.

9.      הנאשמת טענה כי לא נגרם זיהום מסיבי למי נחל עיון או למי התהום וכי לכל היותר הזיהום הוא שולי. מהראויות שהונחו בפני בית המשפט  עולה בוודאות כי הזיהום אינו שולי כטענת הנאשמת. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום בהם צויין כי  "כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרם או עלול להיגרם נזק ממשי לסביבה". מעדויות עדי התביעה עולה כי אכן נגרם נזק ממשי לסביבה כתוצאה ממעשי הנאשמת. הנאשמת ניסתה לחבל באמינות הבדיקות שנעשו על  המאשימה וטענה כי הם בוצעו בסמוך לקומפוסט כאשר הקומפוסט היה רחוק מנחל עיון מרחק של 3 ק"מ ואילו המומחה מטעם המאשימה מר סמילנסקי לא התייחס בחוות דעתו ת/3 למרחק בין הקומפוסט לנחל. טענה זו אינו נכונה עובדתית שכן מר סמילנסקי התייחס בחוות דעתו למרחק זה וקבע שמדובר במרחק של פחות קילומטר בזו הלשון " קיבוץ כפר גלעדי מצוי באגן היקוות של הכנרת, פחות מקילומטר מערוץ נחל עיון" (עמ' 4 לת"3).

10.  לגרסת  המאשימה, הנאשמת בעצם הפעלת אתר זה חסכה לעצמה עלויות של 65,000 ש"ח בשנה וכי הייתה לנאשמת אלטרנטיבה של פינוי זבל הפרות לאתר שזרים בעלות של 65,000 ש"ח כאמור. מנגד טענה הנאשמת כי אתר שזרים לא יכול היה לקלוט את הנאשמת היא סמכה את דבריה על משפט ערטלאי של העד ליסטה שציין שאתר שזרים לא יכל לקלוט את הנאשמת וברגע שיכלו לקלוט אותה היא עברה אליו. הנאשמת הביאה ציטוט סלקטיבי מעדות עד זה, עיון בפרוטוקול (עמ, 20) מלמד כי עד זה ציין כי הנאשמת לא עברה לאתר שזרים כי" לא הגענו להסכמה".   ודוק, עד זה לא טען כי הנאשמת לא העבירה את זבל הפרות לאתר שזרים כי האתר לא יכל לקלוט אותה אלא בגלל שהנאשמת ואתר שזרים לא הגיעו להסכמה.